| 165 מצום ליאיה שאני מרטיבה . חמישים שנה אני מתעוררת ככה ורק היום מבינה שאני לא יודעת להתעורר אחרת, אני לא יודעת להתעורר שמחה, לא יודעת להתעורר שלמה, לא יודעת להתעורר ולא לחפש דאגה . אז היום החלטתי : במקום להגיד "ציפור ציפור" ובמקום לכעוס על עצמי, שאיך יכול להיות שאני עושה כל כך הרבה עבודה ועדיין מתעוררת עם עננה, לכתוב על דף את כל המחשבות האלה . כן, במקום להמשיך להתעלם מהן או לכעוס עליהן, פשוט לכתוב אותן כמו רשימת מכולת : אני דואגת שלא יהיו לי יותר סדנאות, אני דואגת שלא יהיו לי יותר הרצאות, אני דואגת שלא יהיו לי מספיק פרקים לספר, אני דואגת שהאיש שלצידי כועס עליי, אני דואגת שלא נתתי מספיק יחס לאורחים בחתונה של האחיין שלי . ותוך כדי כתיבה אני מבינה שזה בדיוק מה שקורה בשיחת ההכנה שלמדתי מנטאלי בן דוד, מפתחת שיטת סאטיה, שיחה שהמטרה שלה לפנות לנו את הדרך להצלחה . השאלה השנייה בשיחה היא, "מה הדאגות שלך ? " נזכרתי איזה קסם זה כששואלים בן אדם מה הדאגות שלו, ואחרי שהוא מתעצבן, ״למה להתעכב דווקא על דאגות, גם ככה אני מספיק דואג," לראות מה קורה כשהוא עונה ועונה ונזכר בעוד דאגה ובעוד דאגה . ואיך א...
אל הספר