| 111 לוני וצלייי אני חושבת בקול רם . "למה הוא לא יכול לשקר ? עוד לא הייתה פעם אחת שהתקשרתי מחו"ל והוא הצליח להגיד לי שהכול קל וזורם ושכולם מסתדרים ושהוא כל כך שמח שאני נהנית ושהוא כל כך מפרגן ורק מחכה שאחזור וניפול זה לזרועות זו . " וככה במרמרת הזאת אני נכנסת למרכז הכנסים, מרחמת על עצמי בגלל מר גורלי עם האיש הקטנוני והלא מתחשב שלי . כשאנחנו נכנסות לאולם אני מגלה שהיקום הידידותי סידר שהיום הרביעי יעסוק בזוגיות . הסדנה התחילה ב- 00 : 9 בבוקר והסתיימה ב- 00 : 2 לפנות בוקר של היום הבא, ולמרות אינסוף השעות שבהן דיברנו על זוגיות ועל מה מאפשר זוגיות טובה, אני לא זוכרת כלום פרט לשמונה מילים שהמנחה אמרה : "ועכשיו עצמו את העיניים, אנחנו עומדים לצאת למסע . " הדמיון המודרך התחיל במוזיקה שקטה ורומנטית . "היזכרו ברגע רומנטי שהיה לכם . הרגע יכול להיות לפני כמה שנים או לפני כמה ימים . " היא מדברת והתמונה הראשונה שעולה לי היא הנסיעה שלנו לאילת . הוא בן 24 , אני בת 22 , שני צעירים שעוד לא יודעים מה הם מרגישים . שני צעירים שערב לפני כן היו מאוד שיכורים ובוקר אחרי זה מצאו את עצמם יושבים באוטובוס ומסתכלים...
אל הספר