יאללה | 108 היא חושבת רגע על מה שסיפרתי לה, ובקול סמכותי קובעת, "זה לא צדקן, זה שתלטן . " הכול התחיל בשבת בבוקר, כשמהמטבח נשמע רעש של נפילה ואחריו צעקות . באותה שנייה האיש שלצידי ואני פתחנו במרוץ שלא היה מבייש את הקרב על המילקי : הוא יצא מהמרפסת ואני מחדר השינה, כשכל אחד מאיתנו רצה להגיע ראשון כדי לראות מה קרה לקטנה . כשהגעתי מצאתי את עצמי מיותרת . הוא כבר ישב לידה על הרצפה, מחבק אותה, מנגב לה את הדמעות, מעודד אותה, ואני, שלא בדיוק הבנתי איך אני מצליחה להיות חלק מהאירוע, החלטתי לשאול : "כואב לך, בובה ? " שאלה תמימה שמשום מה גרמה לצדקן שלצידי להסתובב במבט מלא חשיבות עצמית ולומר, "ברור שכואב לה . " לפני שנמשיך, מעניין אותי, אם הייתי מספרת לך את הסיפור הזה, מה המילה שהייתה עולה לך בראש : שתלטן ? צדקן ? אכפתי ? מתנשא ? כל מילה שהתודעה שלך מוצאת היא מעולה . כשהיא אומרת, "זה לא צדקן זה שתלטן," אני מתחילה לצחוק . "את יודעת למה את רואה בזה שתלטנות ? " אני שואלת אותה ולא מחכה לתשובה . "כי את שתלטנית ! " אני פוסקת והיא מתחילה להנהן, להתפוצץ מצחוק ולא להישאר חייבת . "ברור . ואת צדקנית . " עשרים ש...
אל הספר