יאללה | 88 אמור לקרות לנו . מאותו הרגע, כל מה שרציתי זה להאמין שהיקום הוא מקום ידידותי . ידעתי שאם אצליח להתעורר בבוקר ולהאמין שיש כוח גדול ממני שפועל בשבילי ושומר עליי, יכול להיות שאצליח להחזיר לעצמי את שפיותי . יש כאלה שיקראו לזה סנכרון, יש כאלה שיקראו לזה הקוסמוס ויש כאלה שיקראו לזה השגחה פרטית . בכל מקרה, כמו כל אמונה גם האמונה הזו מגשימה את עצמה, כי מהרגע שהחלטתי לבדוק אם היקום ידידותי, או יותר נכון, מהרגע שהחלטתי להאמין שהיקום ידידותי, לא יכולתי לראות שום דבר אחר . על כל דבר טוב שקרה לי, אמרתי שזה בזכות היקום הידידותי . היקום הידידותי מצא לי דירה, היקום הידידותי זימן אותי לריאיון בטלוויזיה, היקום הידידותי גרם למשתתפות הכי נחמדות להגיע דווקא אליי . וכמו כל דבר שמתמקדים בו, גם זה גדל ובכל פעם שהייתי חושבת על משהו ואיכשהו הוא היה מתממש במציאות, לא הייתי יודעת את נפשי מרוב שמחה . ערב שישי אחד, שנתיים אחרי שהתחלתי להדליק נרות שבת, מצאתי את עצמי מפקפקת בקיומו של היקום הידידותי . בעודי צועדת לקראת הנרות, עברה במוחי תהייה למה בעצם אני מדליקה נרות שבת, האם אני באמת מאמינה שיש אלוהים, והאם...
אל הספר