| 69 אני מאמימה מי אני, שלא זיהתה אותי ולא זיהתה את עצמה . ילדה שכבר לא כעסה ולא פחדה, ורק מדי פעם הייתה מבליחה ומצחקקת לעצמה . שבועיים אחרי שאמא שלי נפטרה החלטתי שהמתנה שאני נותנת לעצמי ממנה זו סדנה ששנים רציתי להירשם אליה . סדנה שתמיד נראתה לי רחוקה מדי ויקרה מדי . וכך, ארבעה חודשים בדיוק מיום מותה עליתי על טיסה לפלורידה . מהרגע שהגעתי לסדנה הרגשתי את הלחץ שטעיתי נושף בעורפי . פחדתי שאתאכזב ושאגלה שזה לא יהיה שווה את הכסף ואת הנסיעה, כי כבר עברתי כל כך הרבה סדנאות וכבר אין לי מה לפרוץ . וכל יום עשיתי בדיוק את מה שאני מבקשת מאנשים שעוברים תהליכים התפתחותיים לא לעשות . זרעתי את הזרע באדמה אחת לחמש דקות פתחתי את האדמה בשביל לראות אם הוא כבר צמח . במקום להתמסר, שפטתי את הנושאים בסדנה : את זה כבר ראיתי ואת זה אני כבר מכירה ועל זה כבר כתבתי בספר הקודם . וביום השני, כשהמנחה אמר שאם נשנה את הסיפור שלנו נשנה את החיים שלנו, כבר ממש איבדתי את זה — עשרים אלף שקל ועשרים אלף קילומטר בשביל משפט שלאף אחד אין מושג מה לעשות איתו . מה זה אומר לשנות את הסיפור ? איך עושים את זה בכלל ? אבל אז, במקום לתת ד...
אל הספר