יאללה | 60 אנחנו צועדות לבית שמלא בהמולה, שלושה-עשר איש סביב שולחן ארוך וערוך, אוכלים, שותים, מדברים, צועקים, צוחקים . אני לא איתם . משהו באירוע ההיביסקוס לוקח אותי לבני ברק . לפני שנים, כשביקרתי שם את חברתי החרדית, היא עשתה לי סיבוב בדירה וכשהגענו למרפסת היא אמרה, "את חייבת לראות משהו . " כשהסתכלתי החוצה כל מה שראיתי היה גגות מלאים בדוודים, אבל כשאני אומרת גגות מלאים בדוודים דמיינו את הכי הרבה גגות שראיתם אי-פעם, עם הכי הרבה דוודים שראיתם אי-פעם . בעוד אני מסתכלת ולא מבינה, היא מצביעה על אחד הגגות ואומרת, "את רואה את הרווח בין שני הבניינים האלה ? " אני מהנהנת, עושה את עצמי כאילו אני רואה, והיא ממשיכה, "ביום של ראות טובה, אפשר לראות מפה את הרי ירושלים . " כשאנחנו יוצאים מהבית בחולון אני מסתכלת שמאלה, רואה מרחוק את ההיביסקוס, נזכרת בשמחה שלה, נזכרת בשיפוטיות שלי — וברגע קטן של אור כשאני משחזרת בראש את כל מה שקרה, אני תוהה מי באמת המסכנה . כשאנחנו נכנסים לאוטו, אני כותבת לחברה שכבר תשעה חודשים היא ובעלה נלחמים על החיים של הבן שלהם . נער בן 19 שבוקר אחד היה לו הכול וכמה שעות אחרי זה היה ב...
אל הספר