יאללה | 26 נעלבת, אני לא אתן להם לראות שאני מסכנה . זה היה הניצחון שלי, הם לא יצליחו לשבור אותי . מלחמת כוחות אבודה מראש . רציתי כל כך להיות המנצחת, שאימנתי את עצמי לא להרגיש כלום ושפטתי את כל מי שכן הרגיש, את כל מי שנעלב, את כל מי שהיה עצוב, את כל מי שלא הצליח להיות מעל זה . ומכיוון שלהיעלב זה לא סקסי, ומכיוון שהרגשות שלנו לא הולכים לשום מקום, החלפתי את העלבון בכעס, בלעתי את הדמעות והפכתי אותן לטינה . אני לא הראשונה ולא האחרונה שתעשה את זה, קוראים לזה סובלימציה, מחליפים רגש אחד ברגש אחר . ואז הגיעה תקופת ההיעלבויות שלי, ככה פתאום בלי להודיע . כששמעתי את המונח המושלם של ימימה אביטל, שאמרה, "על מקומם נחים החלקים," מה שאומר שכשיש לכל החלקים שבנו מקום הם יכולים סוף כל סוף לנוח ולהניח לנו, הסכמתי לקבל כל חלק וחלק שבי . כל מה שחשבתי שהוא לחלשים פתאום הרים את הראש ובא לבדוק עד כמה אני רצינית . זה התחיל ממישהי שלא התלהבה מספיק כשכתבתי בהתרגשות בקבוצה שאני מוציאה ספר, זה עבר לאחותי ששלושה ימים ברציפות לא הצליחה לפגוש אותי, וביום הרביעי כשכבר קבענו, אמרה לי כן ואז אמרה לי לא ואז אמרה לי כן ואז ...
אל הספר