יאללה | 14 בשיחה, השני משחק בטלפון . "ההופעה התחילה לפני חצי שעה, כל המקרים המיוחדים כבר הגיעו," אני אומרת ומתמתחת כדי לראות מה יש מעבר למחסום . "גיברת תסתובבי, אין פה חניה," הם מתחילים לאבד את הסבלנות . "בבקשה, תנו לי להיכנס, אני ממש טובה בלמצוא חניה . " אני הופכת את החיוך לפרצוף מתחנן ומצמידה את כפות הידיים בתנוחת נמסטה . "אין, גיברת, אין, חבל על הזמן שלנו ושלך," אומר הגבוה כשמרחוק שומעים את הקהל שר עם שלום "קח לך אישה ובנה לה בית . " "תקשיב," אני לא מרפה . "מה אכפת לך לתת לי להיכנס ? אם יש חניה אני אחנה, ואם אין חניה אני אצא . " עכשיו גם הקהל הביתי מתחיל לאבד את סבלנותו . "אמא, לא עדיף כבר להחנות במקום נורמלי ? אנחנו עומדות לפספס את נינט בגלל החניה המושלמת שלך . " ככה נשמעת נערה שנמאס לה לפספס אירועים חשובים בשם אידיאולוגיית ה"תמיד יש חניה" של אמא שלה . "ניסיון אחרון," אני מבטיחה . "יאללה, גיברת, את מפריעה לתנועה," אנשי הביטחון מסמנים שמבחינתם האירוע הסתיים . רגע לפני הנסיגה אני מותחת עוד קצת את הצוואר, מתרוממת מעל ההגה, מסתכלת קדימה ורואה את החניה שלי . "מה זה ? " אני מצביעה על החנ...
אל הספר