ההוראה כסיפור 8 של הילדים מתקדמת מן הקונקרטי אל המופשט, מן הידוע אל הלא ידוע, מן הפשוט אל המורכב, וממניפולציה אקטיבית אל המשגה סימבולית . משימתי הראשונה תהיה לנסות להראות שאנו כן צריכים חלופות למודל זה ולעקרונות אלה . אטען שהמודל : מטרות — תוכן — שיטות — הערכה, יכול להוביל לדרך חשיבה מכנית ובלתי הולמת על תכנון ההוראה . באופן דומה, אנסה להראות שהעקרונות לגבי למידת ילדים הם לקויים במקרה הטוב, ובמידה רבה מובילים אותנו להתעלם מהכלים החזקים ביותר ללמידה שילדים מגיעים איתם לבית הספר . המודל והעקרונות השולטים נגזרים ממחקר ותיאוריה חינוכיים שהתעלמו כמעט לחלוטין מהכוח של דמיונם של ילדים ומהשימוש החינוכי בו . מוטיב מרכזי החוזר בספר זה הוא שדמיונם של ילדים הוא כלי הלמידה החזק והאנרגטי ביותר . תיאוריות הלמידה המשפיעות ביותר שלנו נוצרו מתוכניות מחקר שהתמקדו במידה רבה מאוד במנעד מוגבל של מיומנויות חשיבה לוגית של ילדים . תוכניות אלה זנחו במידה רבה את הדמיון, כי אחרי הכול, הדמיון הוא דבר שקשה 9 הקדמה להשיג בו אחיזה ברורה . כתוצאה מכך, תיאוריות הלמידה השולטות, שהשפיעו עמוקות על החינוך וסייעו ליצור את ה...
אל הספר