| 271 אם וארץ אף פעם לא הייתי סגורה בבית שבועיים ברצף . אפילו לא אחרי לידה . איציק קיבל את ההודעה על מחלתה של יעלי בעבודה . הוא התקשר אליי מבוהל . "אמנם לא ראיתי את יעלי בימים האחרונים, כי יצאתי מהבית בבוקר לפני שקמה וחזרתי הרבה אחרי שהלכה לישון," אמר, "אבל בדקתי, ובגלל שאנחנו גרים באותו הבית אני מחויב בבידוד על פי חוק . את יודעת שאין סיכוי שאוכל להיעדר מהמועצה לשבועיים . " ידעתי זאת היטב . הוא עבד ללא הפסקה, ללא נשימה . המחלה התפרצה ביישוב בסערה, משרד הבריאות הטיל עלינו סגר הרמטי, והיתה לו עבודה רבה : לראות שהקשישים מקבלים את התרופות שלהם עד הבית, שהמכולת השכונתית מתארגנת לקבלת הזמנות בטלפון או בפקס, כי למרבית תושבי היישוב אין אינטרנט, היה צורך אפילו לפנות את פחי הזבל מבתי החולים, כי הם לא יכולים לצאת מפתח הדלת . "כן, אני יודעת," אמרתי . "אז אני אבקש ממישהו לבוא לקחת את המזרן שלי ואני אהיה בבידוד כאן, במשרד," המשיך . לבי צנח בקרבי, אבל הבנתי אותו . אין ברירה . וכך נשארתי בלי איציק עם כולם בבית, מבודדים . היתה לי עבודה אינסופית בסידור הבית ובהכנת ארוחות . פסח התקרב, אז ניצלתי את הזמן ל...
אל הספר