| 243 אם וארץ להיזכר מתי בפעם האחרונה השתמשתי בו . זה היה אתמול בערב, כשיצאתי . כשנחַתִּי בטורונטו ביום שישי, השעה היתה שתים-עשרה וחצי בצהריים . עד שהגעתי למלון השעה כבר היתה שתיים וחצי . ידעתי שכאן, במקום הצפוני הזה, שבתות של חורף נכנסות מוקדם, בשעה ארבע . אבל הייתי רעבה מאוד וחלמתי על פיצה נוטפת גבינה מותכת . חיפשתי את רשימת הפיצריות הכשרות בסביבה והבנתי, לאכזבתי, שכולן עומדות להיסגר בעשר הדקות הקרובות ולא אספיק להגיע אליהן . איאלץ להסתפק בלחמנייה יבשה . כאלה יש לי הרבה בתיק . "מיד כשתצא השבת, אלך לחפש לי פיצה," הבטחתי לעצמי וניסיתי להרגיע את התשוקה לפיצה . אבל במוצאי שבת, מתברר, המסעדות הכשרות בטורונטו לא נפתחות . שוב נאלצתי להסתפק בלחמנייה יבשה ובחפיסת שוקולד, אחת מאלו שדחסתי אל המזוודה שלי . אתמול בערב לא ויתרתי . מיד כשחזרנו מיום עמוס פגישות, ביררתי מהי הפיצה הכשרה הקרובה ביותר למלון . התברר לי שהיא במרחק חצי שעה נסיעה, אז הזמנתי מונית ולבשתי את המעיל הארוך וצעיף צמר ענקי, כי השלג ירד בלי הפסקה . כשיצאתי מהמלון לכיוון המונית הכה בי גל קור, אבל לא יכולתי לוותר על החלום : פיצה ! במ...
אל הספר