רבקה רביץ | 168 צבעוניות לאוסף המדבקות של בנות השכונה הקטנות, מברשות וקישוטי שיער, תכשיטים מלאכותיים זולים, דיאודורנטים ואבקות כביסה באריזות אישיות . קניתי שם גרביים וגומיות לשיער בכמות מספקת, כי אלו תמיד נעלמים להם כשאני לא נמצאת . קניתי גם ערמת מדבקות צבעוניות וכששבתי הביתה התיישבתי על המחשב והדפסתי לכל ילד ציור של מטוס ובתוכו מספר חלונות כמספר הימים שאיעדר . הם ידביקו מדבקה אחת על כל חלון בכל יום שיעבור, וכך ידעו שהחזרה שלי מתקרבת . לפתע נזכרתי שפריידי אמרה לי הבוקר שהיא צריכה לדבר איתי, ולא הספקנו . רציתי להציע לה לעלות למעלה כך שנוכל לצעוד קצת ברחוב ולשוחח לפני שארד הביתה וכל הקטנים יתנפלו עליי ולא נוכל יותר להחליף מילה . אבל אני כבר יודעת שאסור לי להתקשר הביתה ולומר לה לעלות כי כולם יראו על הצג את המספר שלי, יזהו את הטריק המוכר ויבינו שפריידי הולכת לטיול ושיחה פרטית עם אמא . זה כבר לא יהיה פרטי יותר, כולם יעלו . חייגתי לטלפון של בתיה כדי שתיתן לי אותה בלי שאף אחד ישמע, אבל היא הייתה אצל חברה . עמדתי להתייאש אבל עשיתי ניסיון נוסף אחרון . חייגתי לטלפון של דסי והיא ענתה . היא בבית, ...
אל הספר