| 147 אם וארץ לידו נמצאת החנות היוקרתית "יורוקולקשן", שהבעלים שלה היא פסיה, שנוסעת פעם בחצי שנה לטורקיה ומביאה משם בגדים יפים . היא אומרת שהיא מייבאת מאירופה . גם טורקיה חברה באיחוד האירופי, לא ? הבגדים בחנות שלה באמת יפים וחגיגיים יותר . והחנות מסודרת ומעוצבת, ובחלון הראווה עומדות בובות לבושות . אמנם לבושות בצניעות, אבל גם כך הן נוף חריג ברחוב . רוב חלונות הראווה ריקים או מאחסנים ארגזי מלאי . לפני כל חג אני לוקחת את הבנות לרחוב מלכי ישראל ולרחובות הקטנים המתפצלים ממנו, שקרויים על שמות נביאי ישראל — יונה, מלאכי, נחום וצפניה . אנחנו תמיד מוצאות שם בגד לחג, ובסיום הקנייה נכנסות לחנות הגלידה הפינתית הקטנטנה וקונות גלידה לפני החזרה לרכב . מגיע להן, הן ילדות כל כך טובות . צלצול חד קרע את חוט מחשבותיי . הבטתי בצג וראיתי שמנכ"ל משרד החוץ על הקו . מה הוא רוצה בשעת בוקר מוקדמת כל כך ? תהיתי . "בוקר טוב, נסים," עניתי . "בוקר טוב, רבקה," נשמע קולו העבה בחלל הרכב . "איך את מרגישה ? " לפני שהספקתי להשיב, המשיך והרעים, "איך הנשיא מרגיש ? אני צריך טובה . " "כולנו בסדר, ברוך ה' . מה צריך ? דבר . " "מל...
אל הספר