92 השוטר הנהן וניגש אלי וביקש כרטיס נסיעה ודרכון . שוב העמדתי פנים שאיני מבין והוא התיישב לו על משענת המושב שלפני והניח את רגליו על המושב, ברכיו בגובה עיני ורובהו מיטלטל ביניהן . היה עלי לחשוב במהירות אבל לא עלה בדעתי דבר, ולבסוף שליתי מכיסי אחד ממטבעות הכסף וסובבתי אותו בין אצבעותי . השוטר לא איחר להבחין בהצעתי האילמת ומיד גלש מן המשענת ובא וישב לצדי, מקטורנו לא רכוס וכיסיו פתוחים וזמינים . ידעתי שהשוחד התקבל, ושלשלתי את המטבע לכיסו כאילו באקראי . אבל השוטר לא נע ולא זע – מן הסתם ציפה לקבל עוד . שליתי אפוא עוד מטבע, והפעם, כשהכנסתי את ידי אל כיס מקטורנו טלטלתי אותה ליתר ביטחון לאט - לאט ימינה ושמאלה קודם שהנחתי למטבע ליפול בקול צלצול עדין על המטבע הקודם . השוטר המתין בדממה רגע או שניים, ואז קם והלך לו . חלפו עוד כמה שעות, השמים החלו מתבהרים בהדרגה, ושוב נכנס מבקר כרטיסים אל הקרון והחל מתקדם לעברי בין המושבים . לא יכולתי להסתכן עוד, קמתי ממקומי ועברתי אל הקרון הבא . וכשנכנס המבקר אל הקרון ההוא המשכתי שוב אל הקרון שאחריו, וכך השתדלתי להיות מרוחק מן המבקר קרון אחד כל העת . בתוך כך דרכתי ...
אל הספר