89 וצחקוקיהן של הנשים, שעסקו שם בהכנת הארוחה . מפעם לפעם הייתה אחת הנשים או הנערות מעיזה להציץ מבעד למחיצת החרוזים שהפרידה בין המטבח לטרקלין ולשלוח מבט סקרני אל שני האורחים לובשי המדים . שעות רבות ישבנו על רצפת הטרקלין המרופדת במרבדים וכריות ושוחחנו עם הגברים . עם הזמן נעשתה התקשורת קלה וזורמת יותר, ואנו למדנו לשלב ולערבב מילים מכל הלשונות שידענו . דיברנו על המלחמה, על התקווה שתקום מדינה ליהודים ועל השווה והשונה בין עדותינו ומנהגינו . נסחפנו בשיחה הזאת עד שעה מאוחרת, ואני התחלתי לחשוש שמא ניקלע לצרה כשנחזור אל המחנה מאוחר משהותר לנו . אבל למרבה המזל שבנו אל אוהלינו בשלום ואיש לא השגיח באיחור . בערב ההוא נקשר קשר אמיץ בינינו ובין אותה משפחה נפלאה . למרות ההבדלים במנהגינו ובביטויינו הדתיים הרגשנו בביתם נינוחים ורצויים ונתנו בהם אמון מידי ושלם . באותו הערב לא הזכרנו את תוכניותינו לערוק מן הצבא ולהגיע לארץ - ישראל, אבל מן הסתם עמדו בני המשפחה על כוונותינו . למחרת היום סעדנו שוב סעודה נהדרת על שולחנה של אותה משפחה, והפעם סיפרנו להם על שאיפתנו לחדש את חיינו בארץ - ישראל . עוד סיפרנו להם שאדם...
אל הספר