55 שבידי הגרמנים . בני האדם האמינו שהמלחמה לא תרע עוד את מצבם בהרבה, והם שאבו עידוד מסיפוריהם של בני משפחותיהם, שהיה נדמה כי הם מסתדרים יפה למדי בבית . אני, לעומת זאת, נמניתי עם המיעוט שבחר להישאר בברית - המועצות . בשל הרושם החיובי שהניחו בי הלימודים בבית הספר בביאליסטוק ובשל שאיפתי לעזוב את עיירת מולדתי מאקוב היה אך טבעי שאבחר לחיות בחבלים הכבושים בידי ברית - המועצות . נהניתי מאוד מן החירות וחיפשתי הזדמנות להמשיך בלימודי ולבחון מקרוב את מערכת הצדק החברתי הסובייטי . בפולין לא נכון לי עתיד מזהיר ולא ראיתי שום טעם לשוב אל האזור הכבוש בידי הנאצים . התחלתי אפוא להתכונן לקראת המסע מזרחה, מאתיים קילומטרים מן הגבול, כנדרש, ותחילה תכננתי להיפגש עם בני משפחת בֵּקֶר בלוּניניֶץ . בשבועות שלאחר נסיעתי ללוּניניֶץ החלו חיילים סובייטים לסייר ברחובות הערים ולהתפרץ אל הבתים . הם חיפשו אחר צעירים רווקים, כדי לשלוח אותם למחנות עבודה בסיביר, ובייחוד צעירים שהודיעו על כוונתם לחזור אל פולין שבידי הגרמנים . שני חיילים עצרו את אפרים ואת פנחס ברחוב, סמוך לביתם, ותבעו מהם להציג מסמכים על לאומיותם ועל "מעמדם" בב...
אל הספר