39 שנים רבות דחיתי את ההתמודדות עם אושוויץ . עצם הרעיון לבקר שם עורר בי עצבנות ואי - שקט . כשהגענו אל המחנה עברנו בביתן המבקרים ונכנסנו אל אולם קולנוע קטן, שבו מקרינים לפני המבקרים סרט תעודה של הצבא האדום על שחרור המחנה . קודם שעברתי בדלת חדר ההקרנה חשתי פתאום שאני רעב ; דאגנו כל כך לעמוד בלוח הזמנים באותו הבוקר עד ששכחנו לאכול . מצאתי אפוא את הקפטריה והזמנתי ארוחה דשנה, ורק משאכלתי ושבעתי הרגשתי שאני מוכן להיכנס . באותו היום היה חדר ההקרנה מלא אזרחי ארצות - הברית צאצאים לילידי היבשת, לבושים בבגדיהם המסורתיים, שבאו לבקר באושוויץ מתוך הזדהות עם הנרצחים ומתוך מחאה נגד מעשים של רצח - עם, נגד הנאצים ונגד אפליית מיעוטים בכלל . הסרט התמקד בעיקר בעוול שנעשה לשבויים הסובייטים שנאסרו במחנה ולא עסק בהשמדה השיטתית של העם היהודי דווקא, וכשתמה ההקרנה היה ליבי כבד עלי מן המחשבה שלאחר כל השנים האלה עדיין יש מי שמנסים בגלוי כל כך לעוות את ההיסטוריה הנוראה הקשורה במקום . אחר כך פתחו אנשי הצוות של האתר את הדלתות לרווחה, וקבוצה גדולה של צאצאי הילידים האמריקנים ואני ובנותי בתוכם יצאנו אל החצר עם הדשא שלפנ...
אל הספר