20 מולדתי, מאקוֹב מזובייצקי ( מאקוב בקצרה ) , ומשם לנסוע פחות או יותר בדרך שעברתי עם פרוץ המלחמה, ואני בן שבע - עשרה שנה . אחרי שעה קלה בא הנהג ובירך אותי לשלום בפולנית, ואני החלטתי – לראשונה זה חמישים שנה – לענות באותה שפה . מאז המלחמה התקשרה הפולנית בדעתי עם שנאה וחורבן . זמן רב כל כך עבר מאז התגלגלו על לשוני הברות פולניות עד שהופתעתי באיזו קלות נבעו המילים מפי . נדברנו עם הנהג וקבענו לצאת למאקוב השכם בבוקר המחרת . ביומנו הראשון בפולין ביקשתי לבדוק לפרטיו את נתיב סיורנו, שהותווה בקו כחול על המפה : לנסוע מזרחה בעקבות אותו מסע בספטמבר 1939 , לעצור ולבקר בעיירות שבהן עברתי אז, ולסטות מן הנתיב הזה כדי לבקר במחנות ההשמדה טרבלינקה ואושוויץ - בירקנאו . למחרת בבוקר יצאנו מוורשה למאקוב . הכביש הישן הוחלף בכביש מודרני דו - מסלולי, והתנועה זרמה בו למישרין והואטה מפעם לפעם בשל כלי רכב איטי, טרקטור או עגלה . בשנת 1937 למדתי בבית ספר בוורשה ונסעתי בכביש הזה פעמים רבות . מבעד לחלון חדר אלינו ניחוחם של האורנים, ואני נזכרתי פתאום בגעגועים העזים שתקפו אותי בשנה הראשונה שחייתי מחוץ לבית . אותם עצים ניצ...
אל הספר