406 אף ששמואל נעשה מומחה לתהליך הזה, לא יכולנו להימנע לגמרי מהדבקה, והיו כינים שזחלו אלינו . אחרי הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם היו הכינים העינוי השני שלנו . שמואל העביר את המדים לדלי בעזרת מקל שבקצהו וו ואז הוביל אותי למחסן שבו היה תנור ברזל דומה לזה שבצריף . הוא היה אדום מחום והפיץ חום נעים . שמואל אמר לי לפשוט את מדי וגם הוא עצמו התפשט . הוא לקח בגד-בגד, הניף אותו מעל התנור בתנועה של לוחם שוורים ובקריאת "אוֹלֶה ! " הטיח אותו בתנור . הכינים נשרפו בו במקום, ושום נזק לא נגרם לבד . הוא עשה כך גם לחולצתו ולמכנסיו . זה היה אכן שמואל חדש לחלוטין ! רק זמן קצר קודם לכן הוא היה כמו אחד השלדים שהפשטנו זה עתה . "תקשיב, תקשיב", אמר בעודו לוקח את חולצתי ומניף אותה . כשהתכופפתי קרוב לתנור יכולתי לשמוע צליל חלש של התפצחות הכינים . הכינים התפוצצו ברגע שבאו במגע עם התנור הלוהט . הצליל עורר הרבה גועל אבל גם הרבה סיפוק ! זה היה רעיון גאוני של שמואל, ומיום זה ואילך טיפלתי כך במדי בכל ערב לפני השינה . לא עבר זמן וזכיתי לכינוי "מפצח הכינים" . כל מי שהיה מסוגל עדיין לעמוד על רגליו אחרי יום עבודה ניסה זאת, אבל ...
אל הספר