156 עימי, אך קראתי אחריו : "מר גרינבלט, חכה ! איפה אתם גרים ? מה הכתובת שלכם ? אני רוצה לבקר את לנה ! " תוך כדי ריצה הוא ענה : "לינקוּבוֹס 36 . בוא לבקר אותנו", ונופף לשלום . ממרחק יכולנו לראות את שער הגטו ומאות אנשים שכבר התקבצו שם . פימה הבטיח לאמי שישלח אותי בחזרה לפני הגעתנו לשם, ועתה האיץ בי לחזור הביתה . "נתראה בערב", אמר, אך כשפניתי לחזור עטה עלינו קבוצת פטריוטים ליטאים מרחוב צדדי וגררה איתה עשרות צעירים . לפני שהבנתי מה קורה הצטרפו אליהם קבוצות נוספות שהגיחו מרחובות אחרים ונסחפתי לתוך המון גדול . ראיתי שפימה מסמן לי בתנועות נסערות לרוץ, אך היה מאוחר מדי . הליטאים הכו באלות כל מי שלא התקדם מהר לכיוון השער, ונמצאתי מוקף בשָאוּלַי מכל הצדדים . לרגע חשבתי שאני רואה את פניו האפורות כאפר של אביה של לנה, אך אז הוא נעלם . כולנו הוּבלנו כעדר אל השער מוקפים חיילים ליטאים וגרמנים . פימה נדחף בתוך הקהל עד שנעמד לידי . "משהו כאן לא בסדר, אנחנו חייבים להסתלק", לחש לי בבהלה . בקרב השוטרים היהודים שעמדו ליד השער הבחנתי בחבר של פאניה בשם איקה גרינברג . קראתי ונופפתי אליו בידי והוא הביט אלי ועינ...
אל הספר