פרק ראשון: יום ראשון, 13 במאי 1934

24 אולם הורי לא היו בשלים לאותו אירוע מכונן, ואני, בתחילת חיי, שילמתי את המחיר . אמי התקשתה להיניק אותי מכיוון שהייתה כחושה ושברירית מדי . אבי, מצידו, היה איש מדוכדך ומאוכזב ממהלך חייו . אף- על- פי שניחן בנפש אינטלקטואלית, נאלץ להתפרנס מעבודת כפיים מול מכונת התפירה, בלי כל מיומנות הנדרשת למלאכה . הייאוש והמרירות שקיננו בו הקצינו מאוד את התנהגותו כלפי בני המשפחה . עם זאת, הוא אהב את אמי עד שיגעון ושקע עד טירוף בעבודה כדי לנסות ולחלץ את עצמו ואת משפחתו מאותם חיי גיהינום שהכתיבו הנסיבות הכלכליות . את שנות חיי הראשונות ביליתי אצל מינקת בשַמפּיני- סוּר- מארן ( Champigny - sur - Marne ) , הרחק מכל מבע של רגש . דודתי פּוֹלֶט, אחותה הצעירה של אמי, נהגה לבוא לבקרני מדי פעם בפעם בימי ראשון, ולפי הסיפורים, נהגתי לומר לה : "כשאת פה, כולם נחמדים איתי . . . " כאשר הייתה נפרדת ממני ביום ראשון בערב, הייתי נצמד לשמלתה והיא הייתה עולה בעיניים דומעות על האוטובוס האחרון . ביקורי המעטים בפריז אירעו כשמלאו לי קצת יותר משלוש שנים . גרנו אז בסמטת פּיוֶר 7 ( Passage Pivert ) ברובע בלוויל, בדירת קומתיים שכללה ח...  אל הספר
יד ושם - רשות הזכרון לשואה ולגבורה