120 שובה מפָּריסוּב . בינתיים ישבה אסתר על המיטה מכווצת ושותקת . כשהגשתי לה צלחת של תבשיל גריסים חם, הארוחה הראשונה בדירתנו החדשה, סירבה לאכול . חסרת מנוח הייתה, פכרה ידיים כל הזמן, ושבה והתרוממה ממקום מושבה כאילו היא מבקשת לעזוב . המראה שלה עורר את רחמי והשתדלתי להרגיע אותה, אף שבי עצמי אחזה תחושה רעה, והמילים שיצאו מפי לא היו כנות . בשלוש וחצי בערך, כשהתכוננתי לצאת לגטו, באה ויצקה . סבר פניה היה רציני . אסתר תפסה בידה ולא הצליחה להוציא מילה . חיוורת כסיד הייתה, והיא רעדה . ויצקה התיישבה בכבדות על המיטה ואמרה : "איחרתי . הגעתי בזמן השילוח . אלפי יהודים צעדו בארבעה טורים ברחוב והיו מוקפים מכל עבריהם בגרמנים חמושים ובשוטרים פולנים . שיירה עגומה נורא . יהודים מכל העיירות בסביבה, גברים, נשים וילדים עמוסים צרורות וחבילות . גם הסטוֹצֶ'קאים . . . ראיתי את המשפחה שלך, אסתר, גם את הילדה בידיה של שרה . אמא שלך, הגברת הֶלֶרוֹב, וזקנים אחרים נסעו בעגלות . גברת הֶלֶרוֹב הבחינה בי ונופפה אלי מרחוק . לא יכולתי אפילו לחלום לגשת אליהם . פולני אחד הסתיר בגופו ילד שברח ונורה עם הילד . בחלונות ובדלתות עמ...
אל הספר