186 בשבילנו הילדים, פניה הייתה "הדודה", ושהותה עימנו הייתה חוויה מכוננת . פתאום מדברים בבית יידיש, בוכים הרבה . אפילו אמנו, שהייתה אישה חזקה, בוכה . אבינו אברהם שני, נגר במקצועו, בנה עם אחיו יעקב שניידר צריף קטן לדודה ולדוד בקרבתנו, בנחלת יהודה . הדוד איינך עסק בעבודות חקלאיות מזדמנות במושב, ואילו הדודה פניה הייתה עסוקה בזיכרונותיה ובטיפול במחלותיה והשתתפה בכל כינוס של בני עירהּ "משם" . לאחר שנפטר הדוד איינך לוויטן, בשנת ,1976 עברה הדודה פניה להתגורר בדירה קטנה בראשון לציון קרוב אלינו, ושם הכינה את זיכרונותיה לפרסום . הספר הודפס במקור במכונת כתיבה והופץ במספר קטן של עותקים בקרב המשפחה ובקרב יוצאי עיירתה . הדודה אהבה מאוד אותנו הילדים, ואולי מצאה בנו המשך כלשהו לילדיה שנרצחו בשואה . בתצלום משפחתי משנת 1953 מחתונת אחותי דרורה רבינוביץ נראית גם הדודה פניה . אי-אפשר שלא לראות את העצב בעיניה . אני בטוח שבראשה עברה המחשבה "ואני לא זכיתי לחתונת בתי זלָטֶה, שנרצחה בידי הנאצים" . בי"ז בניסן תשמ"ח, 4 באפריל ,1988 נפטרה הדודה פניה אחרי אשפוז ממושך בבית החולים קפלן ברחובות ובבית החולים הסיעודי הרצ...
אל הספר