פרק ראשון ראשית הכיבוש הגרמני

45 אותם בכיוון לא ידוע . ביום השלישי לשלטונם הוציאו הגרמנים פקודה לתושבים היהודים מקטן ועד גדול . כל מי שמסוגל לעמוד על רגליו חייב לשאת טלאי צהוב על החזה ועל הכתף בו בזמן . מי 29 שלא יציית לפקודה וילך בלי האות, יירו בו מיד . אחייניתי איטֶה אֶלפֶרין, בחורה בת עשרים, סטודנטית מצטיינת באוניברסיטה, יפה כפרח, מחונכת ומשכילה, הייתה מקור לגאווה להוריה וגאוות המשפחה כולה . איטֶה בכתה מרות ולא רצתה לשאת את אות הקלון, הטלאי הצהוב . ניסיתי לנחמה ולהסביר לה שאין זו בושה לשאת את הטלאי הצהוב כי הרי אנחנו היהודים איננו מתביישים ביהדותנו, ואנו מוכנים לכל דבר למען השייכות הלאומית שלנו . שום אדם אינו יכול להשפיל אותנו . שפלים הם הרוצחים שמאלצים אותנו לשאת אות קלון . מילותי הפיסו את דעתה . איטֶה נרגעה מעט אבל בכל זאת בכתה כל היום ואמרה כי 30 הטלאי הצהוב צורב את ליבה . 29 ב- 29 ביולי 1941 פרסמו הגרמנים גזֵרות אנטי-יהודיות ראשונות ובהן החובה לענוד את הטלאי הצהוב . 30 ביוני 1940 עוד שלחה איטֶה אֶלפֶרין בת השמונה-עשרה מאיגנָלינָה שבליטא גלויה לאחותה חנה בארץ-ישראל, ובה כתבה בין השאר : "קיבלתי תעודת בגרות יפה...  אל הספר