119 סיפורו של מהפכן גווארה, שביקש להפוך את בוליביה ל"סיירה מאסטרה של דרום אמריקה" . צ'ה ראה את בוליביה כמוקד מהפכני שממנו תתפשט אש המהפכה לעבר ארגנטינה ופרו — שכנותיה מצפון ומדרום — ומשם ליבשת כולה . חודשי הלחימה הכושלת בבוליביה הונצחו ביומן שכתב גווארה . באמצעות היומן ויומנים נוספים שניהלו חבריו הקובנים של צ'ה, עדויות הלוחמים ששרדו ) כמה מהם, קובנים, נדו ונעו בין בוליביה לצ'ילה במשך חודשים ארוכים עד שהצליחו להימלט לשגרירות קובה בסנטיאגו בירת צ'ילה ( וגרסאות רשמיות של צבא בוליביה וסוכני ביון אמריקאים, ניתן לעקוב יום – אחר – יום אחר טרגדיית הטעויות שהסתיימה במותו של צ'ה . כמעט שום דבר לא פעל כפי שצ'ה חשב, תכנן או רצה : העורף לא היה מאורגן לתמיכה במורדים . המפלגה הקומוניסטית המקומית בהנהגת מריו מוֹנחֶה דיברה גבוהה גבוהה על מתן סיוע, אך למעשה הפקירה את צ'ה . הנהגת המפלגה הייתה נאמנה לברית המועצות, שלא ראתה בעין יפה את "הרפתקאותיו הזעיר – בורגניות" של גווארה . אשת הקשר של צ'ה בערים, הגרמנייה שגדלה בבואנוס איירס, תמרה בונקה, בת ליהודים קומוניסטים שברחו מהיטלר, נאלצה להתגייס לשורות לוחמיו של ...
אל הספר