152 שמאי גלנדר מטענותיו של קהלת עולה שהאדם מכלה את ימיו במאמציו להיאחז במה שמעבר להם . במקום למצות את ההווה הוא שוגה בשאיפות אל מה שמחוץ לתחום השגתו . ביקורתו הקשה של קהלת מכוונת כנגד דרכיו השגויות של האדם בניסיונותיו להגשים שאיפות אלו, וממילא יש לקהלת גם דברי המלצה חיוביים על הדרך הרצויה והנכונה למצות את החיים . דברי הגנאי והעצות החיוביות מצויים אלו לצד אלו, ויש שהם משולבים אלו באלו, כך שמתוך אמירה אחת ניתן ללמוד על היפוכה : בגַנותו את העושר השמור לבעליו לעת רעה, הריהו ממליץ לנצל את העושר וליהנות ממנו בהווה . אבל לצורך העיון השיטתי וכדי להקל על הצגת הרעיונות הפרדתי בין התופעות השליליות, שאותן הגדרתי כדרכי מנוס, ובין ההמלצות החיוביות . הגישות השגויות, רובן ככולן, קשורות במאמציו של האדם להימלט מן הכיליון, מן האבדון והשכחה, ולזכות ב"יתרון" או ב"זיכרון" . לטעמו של קהלת, כל עמלו ומאמציו של האדם נועדו לשם כך . פנים רבות למאמצים אלה, וקהלת מפריך את כולן ; למשל, מה שאנו מכנים "מפעל חיים", שאדם מתכוון להורישו וליצור באמצעותו מעין רצף חיים ( ב 18 ) . הוא הדין לכל הדרכים שאדם נוקט כדי לבטח את עצ...
אל הספר