134 שמאי גלנדר כמו גם "על הארץ", כבר הוסבר לעיל כביטוי המגדיר את תחומו המוגבל של האדם, בניגוד ל"בשמים" . אם כך, מסתבר שקהלת שולל את יכולתו של האדם ליצור חידושים משמעותיים . פסוק 10 עשוי לחזק זאת, שהרי לפיו מה שחדש בעיני האדם נובע רק מחוסר יכולתו להקיף ולראות את חוקיותו של הטבע בשלמותה ( "יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא . כבר היה לְעֹלָמִים אשר היה מִלְּפָנֵנוּ" ) . ובכל זאת, המתחים הפנימיים שבין התנועה המעגלית הנצחית ובין הקיום המוגדר ב"עומדת" - כמו גם בין עושרו הבלתי נדלה של הטבע ובין הקביעות החוזרת על עצמה - מקשים על הבחנה חד – משמעית בין הקיום האובייקטיבי ובין ראייתו הסובייקטיבית של האדם . ככלל, היגדים שמסריהם דו – משמעיים מוטבעים בחותם 15 הם מותירים בידי השומע את ההחלטה אם לקבל של אירוניה . את הדברים כפשוטם או להירמז שהכוונה להיפוכם . שימוש כזה באירוניה דרוש להבחנה הדקה בין מוסכמות או דעות קדומות ובין אמת שיכולה לעמוד במבחן . קהלת, שהפרכת מוסכמות היא נושא מרכזי בחיבורו, סביר שישתמש באירוניה . כך העדפנו להבין את ההכרזה : "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן הַחֹשֶךְ" ( ב ...
אל הספר