ספר זה מוקדש להוריי, מרים ויצחק מסיקה, ייבדלו שניהם לחיים ארוכים 7 תודות אנשים רבים כל כך הלכו אתי בדרך, ורצוני להודות לכולם . ראשון לכול ברצוני להודות לדב וייסברגר על האמון העמוק וחסר הסייגים שנתן בי ועל מסירותו שאפשרה את החופש הנדרש כדי לעשות עבודה זו הרואה כאן אור . אני מודה לך על כל הטיוטות שקראת ועל כל הבקרים שבהם בנית סכרים כדי שאוכל לשבת ליד שולחן העבודה . על הביקורתיות, ולא פחות מזה — על הספקנות . עבודה זו היא פרי משותף לשנינו . לכרמה יחידתי אהובת נפשי, על אותה הבנה עמוקה ופלאית המרווה את צימאוני שוב ושוב, על כוח ההתפתחות שלך המפרה אותי מאז יומנו הראשון יחד ועד היום הזה . ליואל הופמן, על כל מה שהוא יואל הופמן : פגשתי אותך בשנותיי הראשונות באוניברסיטה לפני כעשרים שנה . שבע עשרה שנים עברו בטרם יכולתי לפנות אליך ולבקש מה שרציתי יותר מכול : שתהיה לי למדריך . כשפניתי לחוג לפילוסופיה בבקשה להתקבל ללימודי הדוקטורט ואמרתי שברצוני לעבוד בהדרכתך, נאמר לי שאין שום סיכוי ; אינך מדריך איש . אבל אתה מדריך מאין כמותך, ואין מדריך כמוך בעולם כולו . ישר ונדיב ומסור, דייקן וחסר פשרות, ביד קשה ובצ...
אל הספר