138 גילית הורויץ אנו מתייחסים לצורה של הימצאות המשפטים בטקסט כמעידה על מניע להופעתם . המטרה השנייה, שאותה נכנה "מטרה תוכנית", היא להבהיר היטב שכוונתו של ביון אינה אחרת מאשר לתאר פרדיגמה של עבודה שבמסגרתה שני הממדים, K-ו O , פועלים יחד זה עם זה, כששניהם נחוצים . בא לומר, המציאות-כפי-שהיא-קיימת-לעצמה ( O ) אינה בעלת משמעות לגבי דידנו ללא ייצוגיה בתופעות שאותן נוכל להכיר ביכולותינו ולדעת ( K ) . לפיכך, הוא כותב, תחת שימוש בזיכרון נציע את האמונה, אך באופן הבא : עבור הכרת התופעות וידיעתן ניעזר ביכולות הידיעה ( K ) שביניהן הזיכרון והרצייה, ועבור ממד O-ה ניעזר באמונה בקיומו . כך שהן "אמונה" והן פונקציות של ידיעה וזיכרון בכללן הן מן הנדרש . אפשר שביון היה מיטיב לעשות לו היה מציג פסקה זו לאחר תום הסבריו על מהי אותה האמונה שאליה הוא מתכוון, ולא בקדמתם ; אך נעקוב אחר מהלכיו של והסבריו ונשמור על הרצף שבו הוא בוחר להצגת דבריו . לאחר שהמליץ לנקוט "עשיית הימנעות", עשייה אקטיבית של השעיית הזיכרון והרצייה, משמע להיפרד מאופנויות אלו, ביון פונה לתאר מהי, אם כן, העמדה, או מהו הלך הרוח של המטפל ; שאם לא זי...
אל הספר