132 גילית הורויץ ורציות, הוא לא יצבור בתוכו זיכרונות הקשורים ומשרתים מאוויים אלו . אם כן, היה אפשר לכאורה להימנע מדיון נפרד בהשעיית ה"רצייה" ; אולם הימנעות מדיון כזה תגרור אובדן של משמעות חשובה, טוען ביון וממשיך : אני מעוניין לעסוק במחשבות, שהן נוסחאות של רצייה ( שהרי הרצייה מנוסחת במסגרת מחשבה ) , וגם באובייקטים, שאותם אפשר שאנו מייצגים במינוח "רצייה", כלומר שהם מאוויים שהתגבשו כאובייקטים . נבהיר : טענתו של ביון היא שיש רצונות שהם לכשעצמם אובייקטים . דוגמה תועיל : הִתאוות מינית כלפי אדם מסוים נחווית ואף נאמרת כאילו הוא מחולל ההתאוות שלי אליו, בהיותו אובייקט לתשוקה שלי, לרצייתי, להתאוותי . אולם הרצייה המינית - שלי היא, והאובייקט אינו אלא ייצוג לקיומה, ייצוג לרצייתי, או מעין כלי קיבול או קולטן שלה . הזיקה לקאנט ניכרת : קאנט דיבר על תפיסתנו את האובייקט כאקטיבי, ואילו אנו פסיביים מולו . משמע, התכונות נתפסות כשייכות לאובייקט עצמו . הוא גדול, הוא חזק, הוא מושך, ולפיכך התודעה שלי קולטת אותו ככזה . אלא שקאנט הופך את הסדר : זו התודעה שלי שתופסת את האובייקט כגדול ( תופס מקום רב בחלל ) , כחזק וכ...
אל הספר