117 על מציאות חושית ונפשית רכיבים שיהוו מעין כלי נשק כלפי העולם . כלומר המכל ( הזיכרון ) צובר בתוכו אובייקטים, עדויות, שיצדיקו ויחזקו את תחושת המרמור כלפי העולם, וככאלו הם כלי נשק המגינים על תפיסתו שהעולם הוא לא צודק, לא הוגן וכן הלאה . המוכל והמכל שוב מחוללים ומקדמים זה את זה . אפשרויות נוספות של יחסי מכל-מוכל בהקשר הזיכרון הן כשהריקון הוא האמצעי שבו הפרט הופך את האלמנטים שבזיכרונו, שבמכל שלו, למעין טילים שתוקפים את העולם ; או כשהוא חמדן ואזי הוא משתמש בזיכרון להכנסה פנימה של עוד ועוד אלמנטים, בולע אותם לתוכו . אלו הן מיני וריאציות שאפשריות בהתפתחותו של הזיכרון, והן כולן תולדה של יחסי הגומלין הריאקציוניים בין המכל והמוכל, משמע - יחסי הגומלין המחוללים שינוי והתפתחות בנפש . התפתחות כזו, מיחסי מכל מוכל בהזדהות השלכתית אל עבר החשיבה והזיכרון, היא, כמובן, גם מנת חלקם של אנשים שעיסוקם הוא פסיכואנליזה - האנליטיקאים . תכנים בלתי נמנעים של מוכלים נמצאים במכל זיכרונם, והם מתוארים בקטגוריה C על פני "רשת" ( Grid ) התפתחות המחשבות על פי ביון : אלמנטים שהתקבעו כמיתוסים נמצאים שם . דפוסים ואובייקטים...
אל הספר