58 גילית הורויץ השושנה היא-היא עצמה, מעבר לכל תיאור שנתארה, מעבר לכל מה שניתן לומר שהיא ; "האדם הוא הוא עצמו, וב׳הוא׳ אני מתכוון 60 בשני המקרים הללו לפעולה חיובית של היות", כותב ביון . במילים אחרות - אני היא "אני-כשלעצמי", והיותי אני הינה פעולה אקטיבית שלי ומצידי כל העת . הערה חשובה מתעוררת בנקודה זו, והיא נקשרת אל הוצאתו של O אל מחוץ לכל התנסות ואל בלתי נגישותו במישרין של O-ה , ואולי אף מהווה הסבר אפשרי להדגשה זו שחוזרת בכתביו : המונח O , כמייצג את האמת המוחלטת והאבסולוטית, "חייב" להימצא מעבר להשגתנו, יש הכרח בהימצאותו מעבר להשגתנו ; משום שאם הוא נמצא בהשגתנו - הרי שמצב שבו אנו יודעי-כול, מצב שבו האמת מוכרת עד תום, הינו מצב אפשרי ! מצב שכזה הוא מצב מסוכן מכמה בחינות : ראשית, הוא מייצר אדם שהוא כאלוהים, אדם יודע-כול, ואין סכנה גדולה מכך, בפרט בתחום הקליני . שנית - אם אנו מגיעים לידיעה מוחלטת של האמת, הרי שהחיפוש אחריה נפסק, הכול נִגלה ונמצא, והרי זהו גזר דין מוות לחיים הנפשיים, הרוחניים, לסקרנות, ללמידה מההתנסות . ביון, כך נראה, מודע לכך, ועל כן הוא מחפש את הדרך שבה מחד גיסא יוכל להשאי...
אל הספר