22 גילית הורויץ המוקדם" ובין "ביון המאוחר" - ומנקודת מבטם ספרו Attention and Interpretation בכללותו מהווה "ספר מעבר" מן המוקדם אל המאוחר - אני מצטרפת לתפיסתו של ספר זה ככזה שבו ניכרת חדשנות מחשבתית . מנקודת מבטי, זוהי התפתחות שאת שורשיה ניתן לאתר עוד בספריו המוקדמים יותר, ואין בחדשנות זו כדי להצביע על פסילת החשיבה הקודמת, אלא זוהי חדשנות 7 המתווספת, מעבה ומעדכנת את ההגות שהוצעה עד כה . החל בפרק ההקדמה לספר Attention and Interpretation , והמשך בפרק שלאחריו, ביון מציב ביקורת המתייחסת הן לכלל התיאוריות הפסיכואנליטיות והן לחשיבתו שלו עצמו, ומתאר תחושת אי- 8 מביאה אותו נחת ; לדבריו, התנסותו אשר נוסחה בספריו הקודמים למחשבה שיש צורך בנוסחה תיאורטית חדשה אשר תגשר על פער הקיים בין הריאלי ובין ייצוגו . בתיאור כוונותיו בפרק ההקדמה לספרו, הוא מחדד פער זה ומצביע על הבדל שמצוי בין "לדעת על" פסיכואנליזה, ובין לחוות ולהתנסות בפסיכואנליזה ( הבדל שאותו ירחיב בטקסט שבו נעסוק, שהינו הפרק השלישי בספרו ) , וכן על פער בין התרחשות כפי-שהיא-לעצמה ובין השימוש במילים, במשפטים ובנוסחאות מילוליות שהינם ייצוגים המש...
אל הספר