444 דפנה הירש מהמרחב הציבורי , ולעתים קרובות גם הפרטי , עשתה את הקרוזינג בפארקים עירוניים ובגנים , לצד אתרים ציבוריים נוספים , למוסד מרכזי בהוויה של אוכלוסייה זו . בעשור האחרון , ההתקבלות החברתית הגוברת של הומואים ולסביות בארצות רבות במערב , ועלייתן של מגמות תיאורטיות חדשות במחקר המיניות , תרמו להפיכתם של אתרי המין הציבורי למושא לדיון מחקרי : מאמצע שנות ה – 90 של המאה ה – 20 החלו להתפרסם מחקרים ממגוון של דיסציפלינות הבוחנים את הפונקציות החברתיות והפוליטיות השונות שיש לאתרים האלה , את הקשר ביניהם לבין כינון הזהות המינית , את סוגי הקהילתיות המתגבשת בהם , את האופן שבו הם מתפקדים כחלק מהמרחב העירוני , ועוד . במאמר זה אבקש לנתח את יחסי הגומלין שבין המרחב למיניות , תוך התמקדות בגן העצמאות בתל אביב — אתר הקרוזינג ההומוסקסואלי הידוע ביותר בישראל . גן העצמאות אינו רק אתר פונקציונלי , אלא גם מוסד מרכזי בתרבות ההומוסקסואלית הישראלית . הוא מושך אליו מבקרים מכל רחבי הארץ , ובתקופת טרום – האינתיפאדה והסגר גם מהשטחים ; הוא מככב ביצירות ספרות , קולנוע ואמנות פלסטית הנוגעות להוויה ההומוסקסואלית הישראלי...
אל הספר