תבונה נגד עצמה 128 כוונה תחילה ) לדיונו של הכ ברם בתכלית האדם בהקד ת פיכוש ה שנה ; אך טכתו של הדיון היא ליצוכ ניגוד חכיף לגישתו של גדול הכציונליסטים בי י הביניים . בה שך הדבכים אדון בתפיסת האל לאוכ התכלית והסיבה התכליתית, והאופן שבו הפנים הכרל את התפיסות הכציונליסטיות . אחתום בדיון בתפיסת הסדכ של ה הכרל, ואבחן את סוגי הסדכים ה סביכים את ההתנהגות הקוס ית על שלביה השונים . לסוגיה זו שתייך גם הדיון בנסים ובהסבכ פעולתם ביחס לפעולת הטבע . ( א ) סיבתיות אפתח דווקא ב הלך איכוני ובהק שנקט הכרל . החשיבה הסיבתית, האופיינית כל כך ל דע האכיסטוטלי, נכת ה בכתביו לצוכך סוגיה ש דען א תי איננו יכול לעכל . סתבכ ש הכרל השת ש בדגם הסיבתי דווקא לצוכך הצדקת וטיבים של ה שיחיות האפוקליפטית, ובאופן ספציפי לפכשנות אפוקליפטית ל ונח “עולם הבאר . ע ו ל ם ה ב א תוכת אכבע הסיבות היא אבן יסוד בפיסיקה האכיסטוטלית בפכט וב דע של 1 הכרל לא הזכיכ את תוכת הסיבות ב ינוח האכיסטוטליי י הביניים בכלל . 2 הככיז, ה וקפד אלא שינה אותו . בפיכושו לדכש חזרל על הדיבכ הכאשון “כי כל דבכ נ צא על שלש סבותר . נביא את הסיבות ואת הקשכן בטבלה...
אל הספר