165 ה בחנו בהבדל הקיים בין הדת לפסיכואנליזה, בבחירת אובייקט ההקרבה האינטימי . בפסיכואנליזה, אין על הסובייקט רק לבחור בין קדושה כאידיאל, לבין החטא הלא-ידוע, אלא עליו לוותר במיוחד על האידיאלים הקשורים בנרקיסיסטיות, היוצרים אובייקט אוטו-ארוטי, המגלם את החטא הלא-ידוע ( גילוי עריות ) . האובייקט מונע את גישת 1 ( הסימן מציין הסובייקט ל'חסר' בנרקיסיסטיות שלו — המסומן ב- ( ϕ - ) את הדימוי הנרקיסיסטי של הסובייקט, בהפחתת אובייקט ההבלות שלו ) . ספר משלי ( ג : 5 ) מבטא רעיון קרוב : 'וְאֶל-בִּינָתְךָ, אַל-תִּשָּׁעֵן' . לפיכך הפסיכואנליזה איננה מחייבת בחירה אידיאלית של 'האני העליון', בין קדושה לאובייקט ההתענגות . הבחירה הינה בין התענגות נרקיסיסטית, שבה גילוי עריות מתממש באופן מנטלי, לבין התענגות שונה, היא ההתענגות המותרת . באמצעות המונח 'התענגות מותרת' ציינתי : את זניחת ההתענגות האסורה — 'התענגות האחר הגדול' . ההתענגות א . מבטלת את הסובייקט, כאשר היא מזהה אותו עם אובייקט הפנטזמה שלו — הוא אובייקט התביעה הסדיסטית של 'אחר גדול' המעניש אותו . מטרת הפסיכואנליזה הינה השחרור מעמדה מזוכיסטית זו, באמצעות עיב...
אל הספר