דב שוורץ 116 פרק מ"ח אין ספק שמלת חזא במקום ההוא גוזרת ההשגה כו' — אמר שם טוב המבאר : ר"ל שהו [ א ] הצטייר הנפש ציור קבוע מעצמו [ ת ] דבר המושג, ולכן לא יפרש בהגעת העָול לו ית [ ברך ] "וחזא", לפי שלא ירצה לייחס אליו ית [ ברך ] הגעת העול ציור מוקבע, כי הוא גנות לייח [ ס ] לו ית [ ברך ] עצמו [ ת ] העול, ולכן 156 כלו [ מר ] שפעל [ ת ] העול נגלה לפניו . כלו [ מר ] פי [ רש ] "גלי קדם י"י", הי [ ה ] הענין הענין ( ! ) ההוא נשמע לפניו . 156 למשל תרגום אונקלוס לבר' כט, לב ; לא, מב . פרק מ"ח כל מה שבא מענין השמע מיוחס לאל יתעלה תמצא אונקלוס הגר נשמר ממנו, ופירש ענינו בהגיע המאמר ההוא אליו יתעלה, כלומר שהוא השיגהו, ואם היה בכלל הצעקה והתפלה יפרש ענינו, שהוא קבל, או לא קבל, ויאמר לעולם בתרגום שמע ה', שמיע קדם ה', ובענין הצעקה תרגם שמוע אשמע צעקתו, קבלא אקבל, וזה נמשך בפירושו לא נטה מזה במקום מן המקומות אמנם מה שבא מן הראיה מיוחס אליו יתעלה, פירש אונקלוס בו פירושים מופלאים לא התבאר לי כוונתו ודעתו, והוא כי במקומות יפרש וירא ה' וחזא ה', ובמקומות יפרשהו וגלי קדם ה' אמנם פירשו וחזא ה', היא ראיה מבוארת...
אל הספר