לֶךְ לְךָ 458 השל להשקפת העולם הזו ולמגמותיה התיאולוגיות, ואת דחיית האפשרויות המדרשיות הסותרות אותה . כרוב הגותו במחצית השנייה של חייו, גם ספר זה נכתב בצל זוועות השואה, והקדשתו "לזכר אמי הצדקת רבקה רייזיל ולזכר 2 הינה ראיה אחיותי דבורה מרים, אסתר סימא וגיטיל שנספו בשואה תנצב"ה" לכך . בניגוד לדעת חלק מן החוקרים, אראה בראשית דברי כי השל העמיד על הפרק את האפשרות התיאולוגית של אחריות ישירה של האל לרוע ולשואה והטחת זעקת האדם כלפי שמיא . כך ב תמ"ה ובספריו ובמאמריו המוקדמים יותר . עם זאת, הוא גם צמצם את האפשרות התיאולוגית הזו על ידי אי-התייחסות לעומקה וציטוט חלקי של מקורות התשתית שלה, וצידד באופן ברור בעמדת רבי עקיבא, הרואה בייסורים ביטוי נוסף להזדהות המוחלטת של האדם עם האל ושל האל עם האדם . בהמשך המאמר אנסה להרהר בהיגיון שעמד ביסוד הקירוב של עמדה אחת והרחקת אחרת מבין אלו המצויות בשיח ה"פלורליזם האגדי" של מחשבת חז"ל . להערכתי, השל הונע לנקוט בעמדת רבי עקיבא מטעמים חינוכיים ופילוסופים פרגמטיסטים . שיקולו נבע מתוך סירוב מוחלט לשחרר את האדם מן האחריות לאמונה דתית, לשמירה על המסורת היהודית, ובכלל...
אל הספר