לֶךְ לְךָ 10 משמעה תמונת מציאות מטפיזית מדויקת כי אם חוויה של נוכחות אלוהים בחייו של האדם, בכל אורחותיו, במעשיו ובשיג ושיח שהוא מקיים עם זולתו . נוכחות אלוהים היא המשמעות העמוקה הטמונה בכל מעשה, במניע טהור ובכוונה נאצלת . האדם משתוקק למגע עם ממד העומק של קיומו, אך אין זה מובן מאליו שאכן יזכה לכך . קיומה של חוויית נוכחות אלוהים בחייו, היא גופא, מבחינת השל, המענה האלוהי החיוני כל כך, היא מחווה שאינה תלויה באדם עצמו והיא מעידה על מקורה הטמיר . ואולם עם זאת שהשל רואה בנוכחות אלוהים את ממד העומק והמשמעות של הקיום האנושי, הרי אחרי ככלות הכול האדם הוא שעומד במוקד עניינו . האדם בעיניו הוא גם מושא ההתייחסות של אלוהים עצמו : אלוהים מבקש את האדם . האדם אכן ניצב במרכז, אך לא מתוך גישה של אנוכיות . אלוהים מבקש את האדם כיוון שהוא רואה בו שותף לבריאה, שותף לעשיית הטוב, שותף לעילויה של המציאות אל ספֵרת הקדושה . עילוי זה משמעו חשיפת ממד עומק של המעשה המוסרי, כמעשה המחולל קדושה בחיים הממשיים . היהדות, בעיני השל, משמעה חיבור אל הקדושה באמצעות המעשה המוסרי . המציאות קוראת לאדם, אלוהים מבקש את האדם והיהדות...
אל הספר