יהדות ואנתרופוסופיה 476 ב "הפילוסופיה של החירות" , כי מנקודת ראוּתי, מודעות עצמית ( למניע הפעולה ) נבדלת מידיעה והכרה, בכך שהיא מצריכה תכונות אופי מסוימות מאוד ( מיד להלן ) . תפיסת שטיינר, שהמודעות למניע הפעולה, ידיעת מניע זה ואהבתו, קרובות זו לזו, אינה לוקחת בחשבון את המורכבות, החמקמקות וההפכפכות של נפש האדם . בשונה מהמשתמע מדברי שטיינר, אפוא, יש לבחון, באופן היפותטי לפחות, לא רק את מודעות האדם למניע הפעולה שלו, אלא גם את מודעותו לעוד מניע שאפשר שמצוי מאחורי מודעותו למניע, עד לאפשרות שהמניע הראשון והעמוק ביותר כלל אינו מודע . יש לחיות עם האפשרות שהמניע העמוק ביותר הוא בגדר לא-מודע, כי כיצד יכול לדעת מי שהכיר 28 אין גם כל הכרחבערך הספק שאפשר שהמניע הראשון הוא אכן מודע ? לחשוב, בעקבות שטיינר, שהמתקדש הרוחני ( הרואה העל-חושי ) , זה שאופק תודעתו והכרתו התרחב ומערומי עולמו הפנימי נחשפים בפניו ( דעת העולמות העליונים, עמ' 72 - 73 ) , אכן מודע לכל מניעיו ; כך גם ודאי קשה לקבל שהאדם, המצוי ב "תחום הרוח הקודם לחדירה אל ההתנסות הרוחנית" ( חירות, עמ' 14 ) , מודע לכל מניעיו באמצעות חשיבתו או הכרתו...
אל הספר