יהדות ואנתרופוסופיה 452 את החשיבה כגורם אובייקטיבי, שבתחום התודעה הגבוה הוא מְנַשֵׂא את האדם אל מֵעבר לנטיית אופיו, היינו — משחרר אותו מעצמו : ברור שהינע כזה [ = של חשיבה טהורה, י . ק . ] אינו יכול להיחשב עוד, במובן הצר של המילה, כשייך לתחום נטיית האופי, כי מה שמשפיע כאן ככוח מניע , אינו עוד עניין פרטי בלבד, כי אם התוכן הרעיוני, ולכן ם הכללי , של האינטואיציה שלי ( שם, עמ' 119 ) . בתחומה של החשיבה הטהורה המניע ( "הגורם הרגעי הקובע של הרצון" ) והכוח-המניע ( "גורם הרצון השייך למבנה האנושי" ) הם הגבוהים ביותר, ועקב התלכדותם האדם משתחרר מפרטיותו הטבעית הצרה והתניותיו האישיות המונעות ממנו את החופש : בין דרגות נטיית האופי ציינו כגבוהה ביותר את הנטייה הפועלת כ חשיבה טהורה או תבונה מעשית . בין המניעים ציינו זה עתה כגבוה ביותר את האינטואיציה המוש ית . בעיון מדוקדק יותר מתברר מיד כי בדרגה זו של המוסריות מתאחדים הכוח-המניע המוסרי והמניע ; כלומר, מעשינו אינם מושפעים עוד מנטיית אופי שנקבעה קודם, ולא מעיקרון מוסרי שנתקבל מבחוץ כנורמה ( חירות, עמ' ,122 ההדגשות במקור ) . שטיינר עומד על כך, שבתחום המלכד...
אל הספר