יהדות ואנתרופוסופיה 438 6 לא ניתן לטעון שאדם חֲסַר הכרה העֵרוּת האמיתית היא ההכרה העל-חושית . על-חושית תופס מציאות שאינה מוגבלת, שקודמת לַהתנסות הרוחנית הישירה כפי-שהיא-לעצמה , כיוון שהוא נדרש תמיד רק לתוצאה של הרוח ( העולם המוחשי ) , מבלי להיות מודע כלל לגורמים המהותיים המביאים לתוצאה זו . הוא שבוי, כאמור, בתוך יחסיוּת . רשמיו וחשיבתו אינם מעניקים לו יֶדע בעניין המרכיב החשוב והמהותי שבכל דבר . השאלה שנותרה פתוחה מבחינתי היא האם הרואה העל-חושי אכן משיג את המציאות כפי-שהיא-לעצמה, כאשר עולם הרשמים מורחב אצלו לאין שיעור, משום שבתפיסתו המושגית הוא אינו מוגבל לַתוצאות של פעולת הרוח בעולם החושים ? ובמינוח הפילוסופי של שטיינר, השאלה היא, האם החשיבה מתקנת אצל הרואה העל-חושי את תחום הרשמים באופן כזה שהוא תופס את המציאות כפי-שהיא-לעצמה ? כדי לקבל את עמדתו של שטיינר על תפיסת הדברים כפי-שהם-לעצמם, ואת עמדתו שאין גבולות להכרה, יש להסתמך בסופו של דבר על טיעונו החווייתי בעניין "ההתנסות החיה המתפתחת בתוך החשיבה" , ו "ההתנסות במהות החשיבה" . כמו כן, יש להתחשב באפשרות שהעליתי בפרק הקודם, שגם אם החשיבה ה...
אל הספר