רושם, מושג ובעיית ההכרה 419 ההכרה אינה מעניינו של העולם בכלל, אלא דבר שהאדם צריך ליישב בינו ובין עצמו . דברים אינם דורשים הסבר . הם קיימים ופועלים זה על זה על פי חוקים שניתן לגלות אותם באמצעות החשיבה . הם קיימים עם החוקים האלה כאחדוּת בלתי-נפרדת . תכונת האני שלנו מתייצבת לעומתם, ותופסת תחילה אותו חלק שכינינו בשם רושם . אבל בפנימיותה של תכונת האני מצוי הכוח לגלות גם את חלקה השני של המציאות . רק כשאיחדה תכונת האני גם למען עצמה את שני יסודות המציאות, שבעולם הם קשורים זה לזה בלא-הפרד, באה ההכרה על סיפוקה : האני שב אז אל המציאות ( שם, עמ' 91 ) . לפי שטיינר, אפוא, כל עוד לא תפסנו בתוכנו את המושג המתאים, הקיים בדבר עצמו, לא הגענו לידי הכרה . ובמובן עמוק עוד יותר, כל עוד לא תפסנו בתוכנו שהמושג קיים בזכות עצמו ורק מתגלה בנו, לא הגענו לידי הכרה נכונה של המציאות . נקודת מבטנו המוגבלת ותיקונה באמצעות החשיבה . 1 שטיינר קבע גם שתחושת נבדלותנו מהעולם, ונקודת המוצא הפרטיקולרית המוגבלת והיחסית שלנו, מונעות מאיתנו לתפוס את אחדותנו המחשבתית- מושגית עם העולם : האדם הוא ישות מוגבלת . מחד גיסא, הוא ישות בין...
אל הספר