יהדות ואנתרופוסופיה 394 ביסודו מצוי הטיעון, שאדם יכול להיות מודע למניעיו לשם ביסוס סְפֶרַת החירות שלו . לכן, מוצדקת הציפייה משטיינר, שיקפיד "לשרטט קווי מתאר ברורים כדי להגיע לעמדות אמינות" ( שם, עמ' 205 ) , כפי שהבטיח . האם, למשל, מודעוּת האדם למניעיו זהה לידיעת מניעיו ? נראה שהמונחים החשובים תודעה ומודעות מבוררים בספר באופן חיוור ובלתי-ממצה, ולכך יש השלכות, כמובן, על טיבו של הספר . אם שטיינר אכן הבדיל בין מודעות למניע לידיעת המניע, במובן של ידיעה באמצעות חשיבה, והוא ביקש להעמיד שוב את החשיבה כגורם מכונן ראשון, הרי הוא התעלם ממורכבותה של הנפש האנושית במובן זה, שמודעות למניע כרוכה לא רק בחשיבה, אלא גם בכנות וביושר פנימיים, ובהתגברות על התכחשויות פנימיות . כל סוגיית היות האדם מודע למניעים שלו נותרה הבטחה בלתי-ממומשת בספרו של שטיינר . בשום מקום הוא אינו מסביר כיצד יכול אדם להיות מודע למניעיו, וכיצד יתמודד עם מצב שבו הוא משלה את עצמו שהוא אכן מודע למניעיו . תודעה וחשיבה . 1 מהו, אפוא, היחס בין תודעה לחשיבה בכתבי שטיינר ? גם בעניין זה לא נמצא דברים ברורים . במקום אחד הוא טוען ש "במהלך הרגיל...
אל הספר