יהדות ואנתרופוסופיה 382 אולם, לעיון זה יש להקדים עיקרון חשוב של שטיינר, המאפשר לעמוד על מאפייני החשיבה : התבוננות בחשיבה התבוננות בחשיבה במשנת שטיינר היא התבוננות בעצם הפעילות המחשבתית, בצירוף התבוננות בתכניה ובקישורי תכניה ( למשל, התבוננות במהלך שהביא לתפיסה סיבתית הקושרת בין ברק לרעם ) . כאן הדגיש שטיינר שלא ניתן לתפוס באמצעות החשיבה את מושגו של עצם מסוים, ובו בזמן גם להתבונן בתהליך החשיבה שהוביל לתפיסה זו, או לעקוב אחריו . האדם יכול להתבונן בחשיבתו ובמהלך מחשבותיו, רק אם אלה פעולות חשיבה שהתקיימו בעבר . לסגולה זו של האדם — יכולתו להתבונן בתהליך המחשבתי של עצמו — ייחס שטיינר חשיבות רבה במיוחד, בהציגו אותה כ מצב יוצא דופן לגמרי : כשאנו עושים את החשיבה למושא ההתבוננות, אנו מוסיפים על יתר תוכני העולם שמתבוננים בהם משהו החומק בדרך כלל מתשומת ליבנו . אבל בכך אין אנו משנים את אופן התייחסותנו לדברים האחרים . אנו מ דילים את מספרם של מושאי ההתבוננות , אך לא את מתודת ההתבוננות [ . . . ] . התרחשות זו, שאינה מובאת בחשבון, שונה במהותה מכל התרחשות אחרת ( שם, עמ' 41 ) . במצב של התבוננות בחשיבה, גדל...
אל הספר