יהדות ואנתרופוסופיה 288 הטבע של גֵתֵה מבוססת, לפי שטיינר, על הנחות מסוימות הקשורות לתורת ההכרה ביחסה למציאות, ולכן המשך פרק זה ישמש גם כניסה לדיון מקיף במחשבתו הפילוסופית של שטיינר בחלק השני והעוקב של הספר . כאן אציג רק את יחסו של שטיינר לעולם המושגים והאידיאות, באופן שהוא מיקם אותו — במסגרתו של תהליך היסטורי . ולשם כך אחזור בקצרה על תפיסת התפתחות ה"אני" בתורת שטיינר . צוין לעיל ( עמ' 253 - 254 ולהלן, עמ' 392 ) שבמחשבת שטיינר, הוויית ה"אני" והוויית המחשבה מתלכדות במובן זה שהוויית המחשבה היא גם המהות של 55 ה"אני", ולכן חשיבה אינה רק תיאור פעולה של ה"אני" אלא גם עצם מעצמותו . מכאן, שכדי לעקוב אחרי התפתחות החשיבה הפילוסופית והמדעית מאז העת העתיקה ועד לימי הביניים, יש לתת תמיד את הדעת על התפתחות ה"אני" ועל מצביו המשתנים, המתבטאים ביחסי "אני"-מחשבה בתקופות שונות . ראינו ששטיינר סובר, שקודם לראשיתה של הפילוסופיה היוונית, הופיעו מרכיב ה"אני" ומרכיב החשיבה הקשור בו בקרב העם העברי הקדום . גם צִיַּנּוּ, שלצורת החשיבה שהתקיימה אז בקרב העם העברי קרא שטיינר חשיבה מופשטת ( אבסטרקטית ) , והיא שאפשרה ...
אל הספר