דעת העולמות העליונים ומדע הרוח האנתרופוסופי 281 47 המיתית היא הצגתו אותה כצורה של תפיסה במציאות : כ תודעה מיתית שטיינר לא ראה במיתוסים בּדוּתוֹת שצמחו מתוך תפיסת עולם פרימיטיבית טרום-מדעית, או מצורך פסיכולוגי של הקדמונים להסביר לעצמם את עולמם ; הוא ראה במיתוסים ביטוי לצורת תודעה התופסת את המציאות הרוחנית 48 וב צורת תודעה כבחלום, באמצעות דימויים ותמונות שלהם קרא אימגינציות , 49 בחלק זו הוא ראה מקור לסיפורי האֵלִים ( שטיינר, מיתוסים קדומים, עמ' 19 ) מהמקדשים והמִסטריוֹת שקדמו להופעת הנצרות, נתפסה ההתגלות הרוחנית באמצעות תודעה מיתית זו, שגם הובעה בסמלים מיתיים . לפי שטיינר, ההתפתחות ההיסטורית, התפתחות ההכרה, הובילה, מאוחר יותר, בתקופת יוון העתיקה — היא, כאמור, תקופת הנפש השכלית — למַעבר מתודעה מיתית אל תודעה מחשבתית, ומנקיטת אמצעי הבעה מיתיים ( סיפורי אֵלִים ) עברה ההכרה לצורות הבעה שכליות יותר . אולם, המַעבר ממיתוס ללוגוס לא ביטל ואינו מבטל את אמיתותם של המיתוסים הקדומים ואת ערכם הנצחי, משום שהם ביטאו בדרכם הייחודית אמיתות רוחניות . לכן ראה שטיינר בהשקפה הרציונלית המודרנית, הרואה במיתוסי...
אל הספר