ב. האנתרופוסופיה כתופעה גנוסטית

דעת העולמות העליונים ומדע הרוח האנתרופוסופי 263 האנתרופוסופיה כממשיכתה של הגנוסטיקה הקדומה . 2 על אף ההבדלים שמניתי בין מאפייני הגנוסיס לבין מאפייניה של תורת שטיינר, אני מציע לראות באידיאל הדעת הרוחני של שטיינר את גלגולו בעת החדשה של אידיאל הדעת הגנוסטי הקדום, בגרסה נוצרית מודרנית . בגלגול זה של אידיאל הדעת מתקיים העימות הקדום בין הגנוסיס לבין האמונה הדתית . ההזדהות והקִרבה ששטיינר ביטא כלפי זרמים רוחניים-אוקולטיים, מוקדמים ומאוחרים, שבשולי הדת הנוצרית, כגון המניכאיזם, הרוזנקרויצרים ( לעיל, עמ' ,237 244 ) , 22 מתיאורו של שטיינר 21 והתיאוסופיה — אינה מוטלת בספק . הבונים החופשיים את העימות ( הנזכר לעיל ) של אוגוסטינוס עם ההשקפה הגנוסטית-מניכאית עולה, ששטיינר הכריע מהותית לטובת המניכאיזם . כך גם תיאורו של שטיינר את המניכאיזם ואת התפקיד שהוא ייעד לו עבור עתיד האנושות, מזכיר את תפקידה העתידי של האנת' כמייצגת של רוחניות הפְּנים : עתה אתם יכולים להבין כיצד קרה שאוגוסטינוס, הרוח המובילה של הכנסייה הקתולית, שעיצב בעיר האלוהים שלו את דמותה של הכנסייה באופן מדויק מאוד, ואף עיצב את דמותה עבור החיי...  אל הספר