יהדות ואנתרופוסופיה 254 הדוק בחשיבה , בהתפתחות החשיבה ובידיעה רוחנית שהיא תוצר של התפתחות החשיבה . התפתחות ה"אני" כרוכה לדברי שטיינר בהתפתחות החשיבה, משום שנראה שהחשיבה נתפסה אצלו לא רק ככושר חשוב של ה"אני", ככלי בידיו, 4 וכמצוין בפרק אלא גם כהוויה המהותית של ה"אני" ושל תודעת ה"אני" . הרביעי, התפתחות ה"אני" נקשרה בתורתו גם בהכלת הוויית המשיח הנוצרי, הישות הגואלת, בנפש האדם, ב תודעת המשיח שלו שמשמעה — היות האדם מודע שהמשיח נולד בו כ"אני" העילאי שבנפשו . הקשר בין הגורם הכריסטיאני לבין גורם ה"אני" קשור בכך שבנפש האדם מתלכד המשיח הנוצרי עם ה"אני" האינדיווידואלי והופך למרכיב באישיותו, למעשה, ל"אני" הגבוה העילאי שבו, כפי שראינו . והַקשר שבין הגורם הכריסטיאני לגורם החשיבה הוא שהמשיח הנוצרי הוא הלוגוס ( רוח התבונה ) המלוכד עם רוח האהבה ( וביחד, חשיבת הלב במונחי שטיינר ) , הנולד באדם . ומשום כך תורת האדם של שטיינר היא כריסטיאנית, ותורתו בכלל, כפי שביקש להגדירה, היא מדע כריסטיאני ( ראו לעיל, עמ' ,24 212 - 214 ) . ומכלל האמור יוצא שהאנת' היא דרך רוחנית כריסטיאנית המובילה להתקשרות ישירה של ה"אני" ...
אל הספר