ג. אנתרופוסופיה והדת הנוצרית

הכריסטולוגיה האנתרופוסופית 215 ההתקדשות העניקה למיסטיקן הנוצרי את האפשרות להיעשות מודע לַתֹּכֶן של "המסתורין של גולגותא", אך האמונה ורמת לאנושות להשתתף באופן לא-מודע במהלך שנבע מהאירועים המתוארים בברית החדשה, ושחדר מאז לחיי הרוח של האנושות ( נצרות כעובדה מיסטית, עמ' 100 ) . כאמור, הצהרתו של שטיינר, שתורתו תומכת בדת הנוצרית ומשלימה אותה, מוצדקת אולי מנקודת מבטו, אך היא פשטנית במובן זה ששטיינר קרא למעשה תיגר על סמכותם של כתבי הקודש כפי שהם, ועל פרשנותם בנצרות כמקור ראשון ללימוד רוחני . בהערכת פשרם של כתבי הקודש נקט שטיינר גישה הרמנויטית-מיסטית, הנסמכת על קריאה ב"כרוניקה האקשית", כלומר, על מקור רוחני — "ספר שמיים" — כאוטוריטה שמֵעבר לכתבים . אומנם, שטיינר גרס שהבשורות [ The Gospels ] בברית החדשה נכתבו בידי מתקדשים רוחניים, אולם הוא גם גרס שהמפתחות להבנתן מצויים בנקודת תצפית שמחוץ לכתובים, וזאת מכמה סיבות : א . חוסר בשלותם הפנימית-רוחנית של קוראים בברית החדשה . ב . ההפרדה הסכולסטית-ימי ביניימית בין אמונה לידיעה שהביאה לוויתור על אפשרות של הבנה רוחנית ישירה ( להלן, עמ' 293 - 295 ) . ג . הצו...  אל הספר
אדרא - בית להוצאת ספרים אקדמיים